צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃
אור המאיר
צרור המור דודי לי בין שדי ילין ופירש"י דודי נעשה לי כמו שיש לו צרור המור בחיקו הכוונה כי הנה אנו מברכין נותן התורה להורות שהקב"ה נותן עוד את התורה וכאשר הארכנו מזה בדרוש שבועות אשר קול השופר הולך עוד עד ביאת הגואל בכל דור ודורשיו נתוספים צירופים חדשים בתורה אשר לא שיערו ראשונים והכל בחכמה נפלאה עשה הקב"ה ונתן את התורה בבחי' קול עש"ה והאלהים יעננו בקול בקולו של משה בכדי שכל אחד מישראל ימצא מרגוע לנפשו לעשות אותן הצירופים המוטל עליו לצרפם לערך אותיות שיש לו בתורה ואלו הצירופים תולה בכשרון והכשר מעשים טובים כאשר כבר קדם לנו הדבור מזה ועתידין אנו לדבר אי"ה בכמה מקומות והכלל הכל לטובתם ושלימותם של עם קדוש אשר בזה תולה השלמת נפשם באלהים ולכן כ"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם חדש לעיקר העבודה המוטל עליו לעשות וכאשר חכמים הגידו התורה מגילה מגילה ניתנה ורשאי האדם לעשות רמז מג' או ד' תיבות צירוף וענין בפ"ע כפי השגתו הצורך לעבודת בוראו ולכן תמצא שכמה ספרים ניתוספים בכל דור ודור כפי הדור ועניני עובדותיהם כמו כן ממציאים חכמי הדור צירופים בתורה לדעת מה יעשה ישראל לערך הכרתם של חכמי הדור ואנו מצינו בזוהר שאמר רשב"י זללה"ה אורייתא אורייתא מה אומר לגבך אילת אהבים ויעלת חן אנת דדיה ירווך בכל עת כלומר בכל עת ועת ירויון מדשנה של תורה המלמדת לאדם דעת איך לעבוד הבורא לערך העת והזמן הנוהג אז מרוה להם התורה ליהנות ממנה עצה היעוצה מול זה בא הרמז צרור המור דודי לי כנסת ישראל משבחים לדודה אשר חיבה יתירה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה בבחי' קול לעשות בחי' דבורים להמציא מרגוע לנפשם לערך עניני עבודתם לזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים דודי נעשה לי כמי שיש לו צרור המור בחיקו מורה לתורה הקדושה הניתנה מחיקו של הקב"ה ואמר לי הרי לך צרור המור זה מסור בידך תמיד מעת נתינתה במעמד הקדוש עד דור דורים ועד ביאת הגואל אשר תורה מאתו תצא ומאז עד אז אמר לי הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת וירווך בכל עת כפי הצורך מוציא בה טעם חדש וריח טוב והקב"ה מטייל באלו הצירופים שחכמי הדור ממציאים לצורך העת ולזה גמר אומר הכתוב בין שדי ילין וע"ד מאמרם מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בה טעם חלב כן שדים של התורה הם הצדיקים אשר שדיהם נכונו להניק לעם הנלוים וסרים למשמעתם וממציאים בה תמיד לערך הדור טעם חדש והן המה נ"ק בחי' שדים להניק והקב"ה מסכים על ידם וזהו בין שדי ילין כמבואר ורומז הכתוב הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה ופי' רש"י לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה כאן הוא מוסר השכל לבלתי יגביה א"ע מי שנאה דורש ונאה מקיים לתלות הגדולה בעצמו שהוא נאה דורש ונאה מתפלל בהתעוררות והתלהבות הבורא ב"ה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר פ"ה גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הכוונה אפילו גדול ה' מאוד מתשבחותך ושירותך ומהולל מאד עכ"ז יתכן לתלות הכל בהבורא ב"ה כי מי הנותן לך כח ולב שומע להשיג גדולתו בכדי לעורר לבך הלא הוא הנותן לך זה השכל ואתה נותן לו משלו וזהו בעיר אלהינו משמעו לשון התעוררות הכל הוא בהתעוררות אלהינו ומה לך להתפאר בזה שאינו שלך ואל יתהלל החכם בחכמתו של הקב"ה והגבור בגבורתו של הקב"ה כי הכל שלו יתברך ולזה רומז הכתוב הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי אף נעים לא היופי שלי אפי' מעשי נאים ויפים בתורה ותפלה ומעשה המצות ידעתי נאמנה לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה אף נעים כי מי הנותן כח וחכמה והתעוררות הכל בעזר אלוה ועכ"ז לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו המעשים טובים הם שלו והכל מחסדו העודפות על בני אדם ודוק: